Raavad: In his own words

מקורות לשיטות קשירת תכלת

ראב”ד
(ר’ אברהם בן דוד, 1120 פרובנס)

מואיז נבון
עמותת פתיל תכלת

/השגת הראב”ד/ ולוקח חוט אחד מן הלבן וכו’ עד בארבע הכנפות. כתב הראב”ד ז”ל /א”א/ זה הסדר אין לו שרש ולא ענף ולמה יותר בתכלת מבלבן שהוא מין כנף וממנו מתחיל ובו מסיים ובכריכותיו הוא ממעט אין זה כי אם שגיון גדול, והגאון רב נטרונאי ז”ל סידר אותו יפה סידור נאה מאד על דרך שאמרה ההלכה, וכמה שיעור חוליא כדי שיכרוך וישנה וישלש אתכלת קאי, ותנא דתנא הפוחת לא יפחות משבעה על הכריכות קאי שהן שלש מן התכלת וארבע מן הלבן מפני שמתחיל בלבן ומסיים בלבן, קושר תחלה סמוך לכנף קשר אחד בחוט לבן ובחוט של תכלת והוא שנקרא קשר העליון ואחר כך כורך שני חוטין אחד של לבן ואחד של תכלת עד שש כריכות והשביעית לבן לבדו וזהו שבע שאמרנו והן חוליא אחת ואלו הכריכות כולן על ששה החוטין המשלשלים והמשולשלים בכנף ובענין זה עושה ה’ קשרים ובין כל קשר וקשר חוליא של שבע כריכות כאשר אמרנו, ונהגו לעשות חוליא אחת בשני קשרים סמוך לכנף ושתי חוליות בסוף הגדיל עם שלשה קשרים ובאמצע כורך בלא דקדוק בין מכונס בין מפוזר בתכלת ולבן עכ”ל.
(השגת הראב”ד על רמב”ם הלכות ציצית פרק א הלכה ז)

+תמ”ד סי’ טל /לט/+ בענין ציצית דע כי הגאונים פירשום וסדרום על חמשה קשרים ושלש חליות, ושיעב’ חוליא שבע כריכות בין הלבן והתכלת, שמאריכין החוט האחד כשיעור שלש הקפות של גודל וממנו כורכין ועושין ארבע כריכות, ומניחין חלק בין כריכה לכריכה ואותו חלק הוא מקום התכלת בזמן שהיה, נמצאו ארבע כריכות ושלשה חלקים ביניהם וזהו שיעור חוליא. ועל כן אמרו במנחות +דף טל /לט/ א+ כמה שיעור חוליא כדי שיכרוך וישנה וישלש. פי’ בתכלת. וכשמתחיל לכרוך בלבן נמצאו שבע כריכות ארבע בלבן ושלש בתכלת. ועל זה אמרו +שם /מנחות לט א/+ הפוחת לא יפחות משבע והמוסיף לא יוסיף על שלש עשרה, ומאי שבע ומאי שלש עשרה, כריכות, והם חוליא אחת. ועושין חמשה קשרים שלשה למעלה ושנים למטה. ובין השלשה לשנים כורך דק דק ואין מניח חלק בין הכריכות ההם לפי שאינם בחשבון חוליא, ואין חוליא אלא מה שכורך בין קשר לקשר. הנה סדרתי לך מה שראיתי לגאון +כוונתו לרב נטרונאי גאון כמ”ש בהשגתו בהלכות ציצית פ”א הל’ ו ע”ש+ ועשיתי לפני הרב חמי ז”ל +הוא הראב”י אב”ד+ ושמח מאד עלי, וחורי הארץ אשר (אמרתי) [אמרת] בני חורין יצאו מן השמועה ולא ידעו תוכן אופנה +ומנהגינו כמ”ש הרמב”ם בחבורו שם וביתר באור בשו”ת (מהדורת בלאו) סי’ קלח ושם דחה דברי הגאונים ורבנו האיי ורבינו חננאל ולשטתו אין קשרים בחוליות הציצית. עיין שם+
(שו”ת הראב”ד סימן קכ)

דברי הראב”ד מבוססים על
רב נטרונאי גאון

* וקשרין דציצית כך הן: למטה אחד ולמעלה שלשה.
והגאון רב נטרונאי ז”ל סידר אותו יפה סידור נאה מאד על דרך שאמרה ההלכה: וכמה שיעור חולייא כדי שיכרוך וישנה וישלש, (את הכל) [אתכלת]. ותנא דתנא הפוחת לא יפחות מז’ על הכריכות קאי, שהן ג’ מן התכלת וד’ מן הלבן, מפני שמתחיל בלבן ומסיים בלבן. קושר תחלה סמוך לכנף קשר א’ בחוט לבן ובחוט של תכלת והוא שנקרא קשר העליון, ואחר כך כורך שני חוטין – אחד של לבן וא’ של תכלת – עד שש כריכות, והשביעית לבן לבדו, וזהו שבע שאמרנו והן חוליא אחד. ואלו הכריכות כלן על ששה החוטין המשלשלים והמשולשים בכנף, ובענין זה עושה ה {‘} קשרים, ובין כל קשר וקשר חוליא של שבע כריכות כאשר אמרנו. ונהגו לעשות חוליא אחת בשני קשריה סמוך לכנף ושתי חוליות בסוף הגדיל עם שלש{ה} קשרים, ובאמצע כורך בלא דקדוק, בין מכונס בין מפוזר בתכלת ולבן.
(ברודי (אופק) אורח חיים סימן ד)

www.tekhelet.com mois@tekhelet.com