•            
    MaNishtanaTekh27-1

    שתי הזכירות שבציצית

    בפרשת ציצית נשנה עניין הזיכרון: “וראיתם אֹתו וזכרתם את כל מצות ה’ ועשיתם אֹתם, ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זֹנים אחריהם. למען תזכרו ועשיתם את כל מצותי והייתם קדֹשים לא-להיכם”.

    הזיכרון הראשון נראה כציווי מרחוק מאת האדון ב”ה המְצווה לזכור “מצות ה'”, והזיכרון השני פונה בקירוב יותר ובפנייה בגוף ישיר “ועשיתם את כל מצותי”.

    ונראים הדברים עפ”י דברי הגמרא מנחות מג ע”ב ששני חותמות הן בבגד הציצית, חותם של טיט וחותם של זהב, וזיכרון חוט הלבן הוא חותם העבדות מאת האדון המְצוה לזכור את כל המצוות ולא לתור אחר מאווי החומר, ועל כן עונשו קשה יותר, אולם חותם התכלת מורה על צד סגולת מעלתם של ישראל ומידתם העליונה, ולצד זה פונה הזיכרון בלשון קִרבה וחיבה “ועשיתם את כל מצותי והייתם קדושים” וגו’.

    אולם ניתן לפרש בדרך אחרת (כאשר לפי פשוטו של מקרא מתייחסת גם הזכירה הראשונה אל פתיל התכלת האמור לפני כן, ועיין מנחות לח ע”א שנחלקו רבי ורבנן על מה קאי “וראיתם אֹתו”) והיא, כי בזיכרון התכלת נאמרו בספרי פר’ שלח שני טעמים, זכר למכת בכורות שתכלת לשון תיכלא – שיכול בכורות (וכן הביא רש”י בפ’ שלח) או שהוא זכר לקריעת ים סוף, שכלו המצרים בים, ובמדרשו של רבי מאיר במנחות מג ע”ב: “מה נשתנה תכלת מכל מיני צבעונין מפני שהתכלת דומה לים” וכו’ ניתן לפרש את ה’ים’ על ים סוף כנ”ל (וכן כתבו הסמ”ג עשין כו, דרשות מהר”ח או”ז סי”ג).

    ולפי הטעם של שיכול בכורות, העניין כי צבע התכלת מורה על הדין הקשה, וכדאיתא בזוה”ק שמכל גווני האש, הגוון המכלה והשורף ביותר הוא התכלתא, והוא הכחול הקרוב ביותר לשורש האש, ובו אין את הגוון המאיר שבאש רק את צד הכילוי, וזה מידת הדין הקשה שמכלה הרשעים, והנהגה זו נתגלתה במכת בכורות ומכוחה נכנע צד הרע לגמרי, ועל כן זכירת כוח הדין הזה מעורר לקיים מצות ה’ ולבטל כל התעוררות ופנייה אחרת.

    אולם בתכלת יש עוד עניין זיכרון, והוא כנגד קריעת ים סוף. ובקריעת הים, מלבד ראיית הדין הקשה ככתוב “וירא ישראל את היד הגדולה אשר עשה ה’ במצרים”, ראו עוד את גודל מעלתם עד אחרית הימים, “עד יעבור עמך ה’ עד יעבור עם זו קנית”. וזיכרון התכלת של הים מתפרש גם מלשון ידיעת התכלית, שבמעמד זה הכירו את גובה תכליתם וייעודם עד “ה’ ימלוך לעולם ועד” במלכות ה’ נחלה עליהם בבית המקדש, ובכאן התכלת הוא גוון המלכות של כסא הכבוד (“מכון לשבתך פעלת ה'”) ומתוך כך נתבעת הזכירה המקרבת של “ועשיתם את כל מצותי והייתם קדֹשים לא-להיכם”, כאשר רואים את תכלית המעלה המעותדת. יאיר לבוש התכלת על האיש הישראלי לעוררו על תכלית המגמה בקיום המצוות עד ל”והייתם קדֹשים לא-להיכם”.


    מתוך שיעור בהלכה ובאגדה שנמסר ע”י הגאון רבי נתן רוטמן שליט”א, בתוככי ירושלים עיר הקודש תובב”א. השיעור נכתב בהסכמתו ע”י אחד השומעים, ונערך בידי הרב מנחם וורמסר.