•      

    מבוא קצר לתכלת

    התכלת

    פעמיים ביום אנו קוראים:

    “ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת..וזכרתם את כל מצוות ה’…והייתם קדושים ל-להיכם”

    אנו מצווים לקשור חוט תכלת על כנף הציצית כתזכורת מתמדת למצוותיו של הקב”ה ,לחסדו בהוצאתנו ממצרים ולקיחתנו להיות לו לעם קדוש. אנו נזכרים כי אנו בנים למקום, בנים למלכו של עולם, ומיד רודפים אחרי מצוותיו.

    החילזון

    dyecolor[1]

    המצווה המקראית המורה על הטלת הציצית בכנף הבגד נשמרת עד ימינו, אולם חוט התכלת הבולט כל כך נשכח כמעט לחלוטין. הרמזים ביהדות שנותרו בידינו הנם קטעים מן התלמוד המתארים את מקורו של הצבע הכחול – יצור ימי המכונה “חילזון“. יצור זה, על פי התיאור, הוא בעל קונכייה, אפשר היה למצוא אותו לאורך החוף הצפוני של ישראל, וגופו היה “דומה לים”. הצבע שניתן להפיק מן היצור היה “דומה לשמים ולים”, צבעו היה עמיד, הופק מן החילזון בעודו בחיים, ולא היה ניתן להבחין בינו לבין צבע אחר ממקור צמחי הנקרא קלא אילן (אינדיגו). החלזון והתכלת המופקת ממנו, כאמור, יצטרך לענות על כל מאפיינים אלו.

    התכלת העתיקה

    Coin_from_Tyre1[1]בימי קדם, צבעים סגולים וכחולים אשר הוצאו מחלזונות היו נדירים ומבוקשים עד כדי כך שמשקל אריג צבוע היה זהה בשוויו לחתיכת זהב בעלת משקל דומה. צבעים יקרים אלו קישטו את גלימותיהם של מלכי ונסיכי, בבל, מדי, מצרים, יוון ורומא. בכדי לזכות ללבוש אריגים אלה היה על המתלבש להיות חלק ממשפחות המלוכה.

    מטבע מן העיר צור המתוארך לשנת 200 לפנה”ס.על גבי המטבע מתוארת האגדה אודות כלבו של הרקולס המגלה את התכלת

    חוף הים התיכון היה הלב הפועם של תעשיית הצביעה בעולם העתיק. הארגמן הגיע מנמל צור בפניקיה (דרום לבנון של ימינו). הפניקים צברו הון רב כתוצאה מסחר בצבע, ובתי צביעה נוסדו בכל מקום באזור. בגלל אופייה הרווחי, צביעת ארגמן ותכלת התקיימה בהדרגה תחת חסותה של הקיסרות. הרומאים הוציאו גזירות וציוו שרק בני אצולה זכאים ללבוש בגדים צבעוניים אלה, ובתי צביעה קיסריים בלבד הורשו לייצר אריגים אלה. עובדה זו, ככל הנראה, הולידה תעשיית תכלת יהודית מחתרתית. מאוחר יותר, עם בואו של הכיבוש הערבי לאזור (683 לס’) סוד התכלת למעשה נאבד ותהליך הצביעה נשכח.

    vachshav

    ההתחקות הראשונה אחר התכלת

    בשנת 1858, מצא הזואולוג הצרפתי אנרי Lacaze-Duthiers כי ניתן להפיק צבעים כחולים-סגולים מגופם של שלוש רכיכות ים תיכונית. רכיכה אחת מתוכם, הארגמון קהה הקוצים, נקבע על ידו (ומדענים, ארכיאולוגים והיסטוריונים נוספים) כמקורו של צבע התכלת המקראי העתיק.

    באותה מאה, מבלי להיות מודע לממצאיו של Lacaze-Duthier , הרב גרשון חנוך ליינר- האדמו”ר מראדזין, יצא למסע בכדי לחפש את החילזון האבוד במטרה להשיב את מצוות התכלת לעם היהודי. האדמו”ר היה משוכנע שהדיונון התאים לתיאורים של החילזון במקורות חז”ל. עם זאת, לאחר שלא היה מסוגל לייצר צבע תכלת מהדיו השחור שהשתחרר מהדיונון, פנה הרב לכימאי איטלקי, שסיפק לו שיטה לייצור צבע. בתוך שנתיים, עשרת אלפים מחסידיו של הרבי לבשו חוטים כחולים על ציציותיהם. הרבי פרסם שני ספרים בכדי להתמודד עם ההתנגדות העזה מצד תלמידי חכמים אחרים שלא השתכנעו ממסקנותיו.

    vachshav-300x28[1]

     

    נטישת הדיונון וחקר הסגול (פורפירולוגיה)

    mitzvah-300x35[1]

    herzog1[1]בשנת 1913 כששימש כרבה הראשי של אירלנד (ולאחר מכן גם כרבה הראשי לישראל), חיבר עבודת דוקטורט בנושא הפורפירולוגיה העברית (חקר הסגול המקראי – ביטוי אותו תבע הרב בעצמו). כאשר שלח הרב דגימות תכלת ראדזין לכימאים ומומחי צבע, התברר כי הצבע הכחול אינו אורגני אלא צבע סינטטי הידוע בשם “כחול פרוסי”.

    הרב סירב להאמין כי האדמו”ר מראדזין הטעה בכוונה את חסידיו, ולכן יצא ללמוד את תהליך הצביעה של חסידות ראדזין בעצמו. האמת התבררה במהרה. תהליך הצביעה דרש חשיפת תערובת של דיו דיונון בתוספת נסורת של ברזל חסר צבע, וחומר הקרוי “פוטש”, לחום עז עד להתלכדותו של התערובת. תהליך זה הפיק את צבע הכחול. אכן היה נדמה כי הצבע הגיע מן הדיו של דיונון, אך למעשה, בתנאים אלה, כמעט כל חומר אורגני היה מניב את אותו הצבע . כלומר, דיו הדיונון לא היה מרכיב חיוני בהפקת הצבע. הרב הרצוג הסיק שהאדמו”ר מראדזין ככל הנראה הוטעה במכוון על ידי כימאי חסר מצפון.

    hadam-300x33[1]

     

    הערת אגב היסטורית מעניינת, במהלך מלחמת העולם השנייה עם חורבן יהדות מזרח אירופה, מפעלי התכלת של ראדזין נהרסו ואיתם אבד גם תהליך הצביעה. כאשר הניצולים מראדזין עשו את דרכם לארץ ישראל אחרי המלחמה, הם ביקשו מן הרב הרצוג שישלח להם את דפי ההתכתבות בינו לבין עובדי המפעל בראדזין, ובאמצעות מכתבים אלה חידשו החסידים את תעשיית התכלת הראדזינאית בישראל, שעדיין משגשגת עד עצם היום הזה. באופן אירוני, על כן, הרב הרצוג למעשה אחראי הן לחשיפת המגרעות של תהליך הפקת התכלת בראדזין והן על הצלת תהליך זה מהשמדה ומאבדון.

    הרב הרצוג הכיר את עבודתם של Lacaze-Duthiers ואחרים, והסיק כי כל הראיות מצביעות על חילזון הארגמן קהה הקוצים כמועמד הסביר ביותר למקור התכלת. שתי בעיות, אמנם, מנעו מהרב הרצוג לזהות את חילזון זה עם החילזון המקראי ולחקור חילזון אחר בשם “ינטינה”. ראשית, הצבע המתקבל מהחילזון היה סגול-כחול, לא הכחול הטהור המוזכר במסורת. שנית, לחילזון זה קונכייה לבנבנה עם פסים של חום, מעטפת שבקושי הולמת את התיאור התלמודי של החילזון – דומה לים.

    המחקר בימינו

    tour71[1]

    מחקר עדכני לגבי החילזון מספק פתרונות לבעיות אלו. אמנם הקונכייה נראית כלבנבנה עם פסים בצבע חום כאשר היא מוצאת מהמים, נקייה ומלוטשת, אך במצבה הטבעי לעומת זאת, ארגמן קהה הקוצים מכוסה כולו בשכבה של אצות וחול ים. שכבה זו הופכת את החילזון לדומה כל כך לקרקעית הים, עד שלעיתים קרובות קשה להבדיל ביניהם. התיאור התלמודי, עם כן, מתייחס לחילזון בבית גידולו הטבעי!

    החידה של הפקת צבע כחול טהור מן החילזון המפיק צבע סגול נפתרה כתוצאה משילוב של מזל והשגחה. בעודו חוקר בקפידה את השיטות השונות אשר שימשו את צבעי העולם העתיק, אוטו אלסנר, פרופ’ ממכללת שנקר, שם לב כי בימים מעוננים הצבע המופק מן הארגמן קהה הקוצים נטה לכיוון הסגול, אולם בימי שמש הצבע קיבל גוון כחול בוהק! אלסנק גילה כי בשלב מסוים בתהליך הצביעה, חשיפה לאור שמש משנה את הצבע, והופכת אותו מסגול לכחול. למומחי הצביעה העתיקים אשר עבדו תחת השמש הים תיכונית הקופחת, עובדה זו בוודאי לא הייתה סודית.

    הכימיקלים בתוך בלוטת הhypobranchial של החילזון, שעתידים להיות צבע, נמצאים במצב צבירה נוזלי שקוף. כאשר כימיקלים אלו נחשפים לאוויר ואור שמש בנוכחות האנזים purpurase, (אשר קיים גם הוא בתוך הבלוטה) הם משנים את צבעם. הPurpurase מתפרק במהירות, כך שבכדי שראקציה כימית זו תתקיים, ריסוק הבלוטה חייב להתבצע מיד לאחר שהיא הוצאה מן החילזון החי, בהתאם לנאמר בתלמוד על כך שתכלת מופקת מן החילזון בעודו בחיים. הנוזל היוצא מן הארגמן קהה הקוצים מייצר תערובת של dibromoindigo (סגול) וindigo (כחול). את המולקולות הללו יש להכניס לתמיסה בכדי שיקשרו בחוזקה לצמר. במצב זה, אם הdibromoindigo ייחשף לאור אולטרה סגול, הוא יהפוך לindigo, וישנה את צבע התערובת מכחול-סגול לכחול בוהק.

    השיבה אל התכלת

    דייג בן המאה ה-19 רוצה להרשים את עמיתיו. הוא מגיע למים, שולף את חילזון, שובר את הקונכייה ומורח את תכולתה על חולצתו. לתדהמת הסובבים, הפס הצהבהב משנה את צבעיו באופן דרמטי באור השמש הים תיכוני הבהיר. סוד התכלת מתגלה.

    סיפורו של החיפוש אחר המקור לצבע התכלת המקראי הנו סיפור של סקרנות,התמסרות, חקירה, הטעיות ומסקנות. הסיפור שוזר יחדיו רמזים מלימוד תורה, גמרא, ארכיאולוגיה,וכימיה. הדמויות הראשיות בחיפוש עיקש זה הנם רב חסידי דגול, רב ראשי לישראל לשעבר, ארכיאולוגים, כימאים וביולוגים ימיים ורבים אחרים.

    rmeir-300x38[1]

    ארגמן קהה קוצים

    הראיות לזיהוי הארגמן קהה הקוצים כמקור לתכלת הנן מכריעות, אף מעבר לתיאורים הכלליים של החילזון על פי התלמוד:

    • התלמוד הירושלמי (כפי שמצוטט על ידי Raavyah) מתרגם תכלת כ”אוספיפירון” (שמו הלטיני והיווני לקונכיות דמויות ארגמן קהה קוצים). פליניוס ואריסטו מתארים את הקונכיות הללו כמקורם של הצבעים העתיקים.
    • התלמוד מציין כי לא ניתן להבחין בין התכלת לבין צבע כחול ממקור צמחי מסויים הנקרא קלא אילן (אינדיגו). מחקרים מראים כי ההרכב המולקולארי של הקלא אילן זהה לחלוטין לזה של צבע התכלת המופק מן החילזון.
    • מחקרים רחבי היקף של ביולוגיים ימיים חשפו כי החלזונות היחידים בים התיכון אשר מפיקים צבעים יציבים, הנם אלה הנמנים על משפחת הארגמן. הצבע המתקבל מחלזונות אלה בהחלט יציב במיוחד, בהתאם לתיאור המקורות על התכלת.
    • ארכיאולוגים בעיר צור ובמקומות אחרים (כולל בחפירות בירושלים)חשפו ערמות של קונכיות ארגמן קהה קוצים המתוארכים לתקופה המקראית שנשברו בנקודה המדויקת הנחוצה כדי להוציא את הנוזל הדרוש לצבע.זאת בהתאמה ובסמוך לממצא החרס הצבוע בחומר המופק מחלזונות אלו.סריקה כימית של כתמים כחולים על בורות משנת 1,200 לפנה”ס מגלים דפוסים העולים בקנה אחד עם אלה של הארגמן המודרני.
    • בעת רישום הסחורות היקרות ששמשו לבניית המשכן, התורה כוללת באופן עקבי את התכלת יחד עם זהב, כסף, וחומרים יקרי ערך נוספים אחרים. בדומה להכרתנו היום את הערך הרב שהיה לחילזון המיורקס ולאריגים המופקים ממנו. יחזקאל מדבר על התכלת המגיעה מחופי צור ומאיי אלישע, והמגילה מספרת לנו כי בפרס, מרדכי לבש בגדי מלוכה עשויים תכלת. ניתן להבין בנקל, כי התורה מתייחסת לאותו צבע יקר אשר נעשה בו שימוש על ידי משפחת המלוכה בכל שאר העולם העתיק.

     

     
    tel-shikmona-vat1[1]רסיס חרס אשר נמצא לאחרונה בתל שקמונה המתוארך לתקופת הברונזה – לפני כ-3,200 שנה. ההרכב הכימי של הכתם בתחתית הרסיס זהה לזה של הצבע המופק מן הארגמן קהה הקוצים

    עמותת פתיל תכלת

    מאמץ רב נעשה לאחרונה בכדי להקים מחדש את תעשיית צביעת התכלת. ד”ר אירווינג זיידרמן, מהמכון הישראלי לסיבים, פרסם מספר מאמרים המתארים את ההיבטים המדעיים והשלכות הדתיות של הצבע המופק מן החילזון. הרב מנחם בורשטיין חיבר ספר הסוקר אץ ההיבטים ההלכתיים של התכלת עבור העם היהודי, ופרופ’ צבי קורן ממכללת שנקר שקד על אנליזה כימית קפדנית של הצבע מחלזונות ימינו בהשוואה לדגימות מממצאים ארכיאולוגיים המתוארכים לתקופה של כלפני שלושת אלפים ומאתיים שנה. עד לפני כמה שנים, לעומת זאת, את התכלת ניתן היה למצוא רק בספרייה או במעבדה.

    בשנת 1985 בירושלים, הרב אליהו טבגר החל במחקר וכתיבת ספר על ציצית והשתכנע שהתכלת האותנטית אכן התגלתה. נחוש בדעתו לממש את המידע החדש שמצא, ולאחר מסכת של ניסוי וטעייה, הוא הצליח ליישם את התהליך על פי ההלכה מתחילתו עד סופו. בהתבסס על עבודתו החלוצית של הרב טבגר, עמותת פתיל תכלת הוקמה במאמץ לספק ציציות תכלת לציבור הרחב. כיום, לאחר יותר מ-1,300 שנה, ציציות שוב נקשרים עם חוטי תכלת.

    logo[1]פתיל תכלת – העמותה לקידום והפצת תכלת – הינו ארגון ללא מטרות רווח הפועל בישראל. העמותה מספקת משאבים חינוכיים הנוגעים לתכלת, ומייצרת ציציות תכלת. העמותה מורכבת מקבוצה קטנה של אנשים שעבודתם נעשית לשם שמים – במטרה מפורשת של קשירת ציצית כפי שדורשת ההלכה.

    vrachem-300x32[1]

    tour2-300x199[1]